תגובת הצלילה
תגובת היונק הימי בזמן צלילה חופשית – MDR- mammalian diving reflex תגובת פיזיולוגיות במהלך צלילה חופשית.
תגובת הצלילה היא סדרה של תהליכים פיזיולוגים המתרחשים בעיקר במצב של טבילת הגוף במים ועצירת נשימה.
העוצמה והמהירות בה מתרחשת תגובת הצלילה (רפלקס) נקבעת על ידי מספר גורמים (טמפרטורת המים, רמת הרפיה, רמת הפעילות, לחץ הידרוסטטי, סוג הצלילה)
במהלך צלילה חופשית מתקיימת סדרה של תגובות בגוף האדם, הצולל חופשי.
לאורך הכתוב אנחנו ננסה לתמצת להציג באופן ענייני את התגובות והיתרונות שלהן.
התגובות.
1.ירידה בקצב הלב (ברדיקרדיה)
2.כיווץ כלי דם היקפיים.
3. התכווצות הטחול.
4. הסטת דם (זקפת ריאה, blood shift)
הגורמים המפעילים את התגובה הם:
טמפרטורת המים, נפח ריאות (מלאות/ריקות), לחץ אטמוספרי, רמת חשיפה ומיומנות.
בואו נרחיב!
תגובת הצלילה הראשונה היא האטת קצב הלב (ברדיקרדיה).
מתרחשת בעת מגע של מים קרים על הפנים.
כאשר אנו נטבול את הפנים במים קרים יהיה ניתן לחוש ואף לבדוק בעזרת מכשיר למדידת דופק את קצב הלב אשר יאט.
ירידה בקצב הלב או בשפה היוונית, ברדיקרדיה
(בראדיס= איטי / קרדיה = לב).
תשמעו, אחד הדברים שאנו שואפים לו במהלך צלילה הוא דופק נמוך, כאשר הדופק נמוך מתרחש חיסכון בחמצן בגוף זה אומר שאני שולט במצב התודעתי שלי, מה שמאפשר לנו לצלול עמוק יותר ולעצור את הנשימה הכי הרבה זמן.
אנחנו עושים מדיטציות יום יומיות בכל מפגש שלנו עם המים ולקראת הצלילה החופשית אותה אנחנו מתכוונים לצלול.
אנחנו מתרגלים תרגילי נשימה שונים המגיעים מעולם היוגה, כל זאת בשביל להיות מסוגלים להוריד את הדופק ולשמור על רגיעה לקראת "מצב הקיצון" אליו הולך הגוף.
אדרנלין הוא לא חבר שלנו!
אבל עם כל התרגילים האלה בסוף יש תגובה, ואנחנו נהנים ממנה.
בעצם, זהו יתרון ועוד הוכחה שאנחנו מסוגלים לצלול בלי לנשום והגוף שלנו בנוי לזה.
אם אתם רוצים לנסות ולבדוק את זה בעצמכם בבית, אתם יכולים!!
בשביל זה אתם צריכים מספר פריטים : שנורקל, מכשיר למדידת דופק (אוקסימטר), שקית קרח ודלי מלא במים.
אז איך מתחילים?
אנחנו רוצים לנשום בצורה רגילה כאשר הראש שלנו הוא באוויר ולא בתוך דלי המים והקרח, במשך דקה שלמה או שתי דקות תלוי בכם, אנחנו עושים מעקב אחרי הדופק (אפשר להיעזר באוקסימטר) רושמים על דף את הנתונים..
אחרי שסיימנו וביצענו את המעקב הזה מגיע השלב השני ובשביל זה אתם צריכים מישהו שיעזור לכם.
אחרי זמן המעקב הגיע הזמן לבדוק את תגובת הצלילה, עכשיו אתם לוקחים את השנורקל ומכניסים את הראש לתוך הדלי המלא במים וקרח ופשוט טובלים את הפנים ומשאירים אותם בפנים תוך כדי שאתם נושמים מהפה כאשר השנורקל אצלכם בתוך הפה, באותו זמן מישהו שאיתכם רושם את הדופק שלכם כל 10 שניות בדיוק כמו בבדיקה הראשונה.
חשוב לוודא שהמים קרים,כאלו שיאפשרו להשאיר את הפנים במשך 5 דקות ולהצליח להסדיר את הנשימה דרך השנורקל ללא מסיכה לצלילה או משקפת שחייה, ניתן להשתמש באטם אף.
את כל המידע על תגובת הצלילה במהלך צלילה חופשית אנחנו מרחיבים ומאמנים את החניכים שלנו בקורסי צלילה חופשית באילת החל מקורס בסיסי בצלילה חופשית באילת ועד לקורס מאסטרים או קורס מדריכים של איידה שאות
תגובת הצלילה השנייה היא כיווץ כלי דם היקפיים.
תחת לחץ אטמוספרי גבוה (בשל עומק הצלילה / חוק בויל).
כלי דם בגפיים מתחילים להתכווץ, פעולה הגורמת לזרימת דם החוצה (אצלנו מדובר בעיקר על ורידים ונימים בפריפריה), כתוצאה מכך הדם נוסע אל משולש החיים (מוח, לב, ריאות).
ההשלכות הן:
יהיה לנו יותר חמצן זמין לשימוש המוח.
מחסור בחמצן לשרירים (עלייה ברמת חומצת החלב).
חולשה בגפיים וקושי לסיים את המאמץ הפיזי של הצלילה בגלל חומצת החלב.
תגובת הצלילה השלישית היא התכווצות הטחול.
גודלו של הטחול הוא כ 150-200 גרם והוא מהווה חלק ממערכת הלימפה בגוף האדם.
הטחול אוגר בתוכו 200-500 מ"ל של כדוריות דם אדומות עשירות בחמצן זמין.
כ 50% מתוכו משחורר אל הגוף שלנו במהלך פעילות גופנית מאומצת או במהלך צלילה חופשית או בעצירת נשימה אף ביבשה.
לטחול לוקח לבצע את ההתכווצות אשר משחררת את הדם העשיר בחמצן לשימוש בתוך מערכת הדם בשביל זה אנחנו נוהגים גם להתחמם במהלך צלילה חופשית ובתחילת כל אימון כדי לגרות גם את התגובה הזו של טחול לטובת המאמץ אשר קיים בצלילה חופשית לעומק.
אז תזכרו, גם כשאתם חושבים שאין לכם "אוויר" במהלך צלילה חופשית או עצירת נשימה, יש לכם עדיין המון חמצן זמין לשימוש הגוף ואתם יכולים להחזיק את הנשימה עוד, הקושי שלכם מתעורר בכלל בגלל הצטברות של פחמן דו חמצני ולא חוסר בחמצן.
תגובת הצלילה הרביעית היא הסטת דם (זקפת ריאה, blood shift)
כאשר מעמיקים במהלך צלילה חופשית בין אם זה בקורס צלילה חופשית או באימון כיף עם חברים, הלחץ ההידרוסטטי עולה (חוק בויל), כתוצאה משינוי הלחץ האטמוספרי, הדם מהפריפריה מופנה אל חלל בית החזה, הנימים המקיפים את נאדיות הריאה, ככל שנצלול צלילה חופשית עמוקה יותר כך יותר דם יזרום לבית החזה וישמור על הריאות שלנו מפני קריסה בשל הלחץ האטמוספרי הגדול המופעל עלינו.
בעלייה חזרה אל פני המים הדם עוזב את הריאות וחוזר דרך הלב אל מערכת הדם שבגוף.
דרוש זמן לעזיבת הדם ופיזורו בגוף.
צלילה חופשית עמוקה מאוד דורשת יותר זמן לפיזור הדם מהריאות, זוהי נקודה קריטית בהתאוששות שלנו יש לתת לגוף לסיים את התהליך שאין אנחנו יודעים את הזמן המדויק שלו ולכן אסור לנו לעשות מאמץ פיזי שדורש עבודה אגרסיבית של בית החזה כי הדבר הזה עלול לגרום לנו למעיכה.
עוד נקודה חשובה היא שבכל צלילה עמוקה בה אנחנו מגיעים לנפח השארית של הריאה בתהליך הסטת הדם המתרחש הריאות שלנו חוות בצקת בשל תנועת הדם.
עוד תגובה צלילה שלא מנינו בתחילת הדף וקשורה לכל ביקור שלנו בים בין אם זה לשחייה, צלילה חופשית או צלילת סקובה (צלילת מיכלים) היא תגובה התגובה של הכליות.
בזמן השהייה במים כחצי ליטר דם זורם מהרגליים לחזה בשל לחץ המים, זה גורם לתפוקת הלב לעלות.
זה בתורו משנה את הרמה של שני הורמונים המשפיעים על ספיגת מים ע"י הכליות ומעוררת ייצור שתן.
תודה שקראתם עד לפה.
צלילות בטוחות לכולם.
צלילה חופשית אילת.
קורסי צלילה חופשית לכל הרמות החל מקורס בסיסי ועד לקורס מדריכים.