להיות צולל בטיחות ראשי בתחרות צלילה חופשית.

לפני קצת יותר משבוע הייתי באילת בתחרות שהתקיימה יומיים ויצאה לפועל בזכות אלון ריבקינד שקבע שיא ישראלי ל93 מטרים.

(בראבו אלון).

התחרות השנייה שלי אחרי אליפות רוסיה (שם הייתי שותף לשיא עולם, איטלקי וישראלי ב-CWTB) ולצד העבודה היומיומית עם האתלטים הגדולים ביותר בעולם שבאים להתאמן במרכז צלילה שעבדתי בשארם אל שייח שבסיני אצל אנדראה זוקארי שהוא אלוף איטליה בשני סגנונות (משקל משתנה 135 מטרים וללא גבולות 185 מטרים) ואגדה עולמית שידוע בזכות הידע והשיטת לימוד להשוואת לחצים שהוא פיתח!!

התפקיד שלי בתחרות היה, להיות צולל הבטיחות העמוק והאחראי על הבטיחות של כל הצוללים שלקחו חלק באליפות ישראל. 

אז מה זה אומר, אתם שואלים.

זה אומר שאני נדרש להיות בכושר צלילה מאוד גבוה, אני צריך לדעת תוכנית חילוץ מפורטת (שאני גם זה שאחראי לבנות אותה ביחד עם מארגן התחרות) במידה ויש תאונת צלילה.

לדעת איפה החמצן, מי זה הפארמדיק, להכיר את הצוללים ואת היכולות שלהם, אם ניתן. ליידע את שאר צוללי הבטיחות שאיתי על רמות סיכון של כל צלילה, ליידע אותם על התפקיד שלהם בכל צלילה והמיקום שלהם ברוטצייה, לוודא שהצולל המתחרה מאובטח לחבל, שיש עליו את מחשב הצלילה הרשמי של התחרות, שהחבל פתוח לעומק הנכון, שמערכת המשקל הנגדי מסודרת בכל צלילה (למקרה שיש תקלה וצריך לחלץ את הצולל מנקודה עמוקה שאין ביכולתנו לראות אותו) ובנוסף לצלול תמיד את הצלילה לפי זמן ידוע מראש ללא מקום לטעות ובלי בעיות פמפום😅 כאשר הזמן בין צלילה לצלילה הוא 8 דקות.

אודות צלילה חופשית אילת ושגיא Freedive Eilat

כל צולל מכריז על עומק הצלילה והזמן שלה, בהתאם לזה אנחנו צוללים, אני צולל לעומק של כ-30 מטר לפגוש וללוות את אותו צולל חזרה לפני המים, ברגע שאני רואה את אותו צולל עולה מעומק הים אני מעביר סימן ויזואלי אל צולל הבטיחות השני שממוקם ב20 מטר והוא מעביר את הסימן אל השופט בפני המים.

 בזמן העלייה אנחנו נפגשים עם צולל הבטיחות השני שמצטרף לליווי של האתלט שמתקדם אל פני המים וביחד דואגים לביטחונו (יש צלילות שיהיו 3 וגם 4 צוללי בטיחות במים, הכל בהתאם לפרופיל הצלילה ושיקולי בטיחות)

כשאני פוגש את אותו צולל בעומק הים אני נותן לו סימן קולי לגבי העומק שהוא נמצא ודואג כל הזמן להיות קרוב אליו מרחק נגיעה למקרה שמשהו משתבש, את הסימנים אצל הצולל כבר למדתי לזהות, (קצב בעיטה, שפת הגוף, המבט וכ'ו) אני מחפש להבין איך הוא מרגיש, אפשר ממש לראות מי נמצא על הקצה ולמי נוח, אני כל הזמן דרוך ודואג לא להוריד את העיניים מהצולל ולהישאר קרוב.

20 מטר שוב סימן קולי, 10 מטרים עוד סימן קולי,  ובוםאנחנו מחוץ למים, נושמים!

הצולל מתאושש, אני מתאושש, אך אני עדיין דרוך, כי גם פה קיימת סכנה של איבוד שליטה מוטורית, שיכולה להיגמר בעילפון.

השופט מציג כרטיס ושם מבחינתי זה נגמר ולצולל הבא, בתחרות הזו היו 16 צלילות סה"כ ולי העונג לצלול אותן.

תודה לצוות שלי במים ובמיוחד לאלון, אורי *2 ולים הכחול והגדול שבשבילי הוא הבית.

נתראה בתחרות הבאה.

צללו בטוח, צללו עמוק ותהנו מהכחול.

שגיא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.